חברות וחברים יקרים.

השבוע ניהלנו מאבק עיקש  מול הממשלה ומול הכנסת.

לצערי הרב, כנסת ישראל בחרה להצביע נגד הצעת חוק שכר המינימום ביום ד' האחרון ובכך הביעה כי היא מעוניינת בהמשך הנצחת העוני במדינת ישראל ובהנצחת הפערים החברתיים והכל בשבוע בו בחרה ממשלת ישראל להעלות את מחירי המים, סיגריות,דלק , וכמובן את שכרם של שרי הממשלה ב3000 ₪ .

מיליון עובדים קיוו  באותם הרגעים , כי הישועה תבוא מהכנסת , אך כגודל הציפייה כך גודל האכזבה.

אני פונה לכל אחת ואחד מכם, שלא תיפול רוחכם, המשיכו להאמין כי בעתיד הקרוב תוכלו להישיר מבט אל ילדיכם  ולהודות כי הנכם מתפרנסים בכבוד, תוכלו  לטעת בהם תקווה לעתיד טוב יותר,לחברה שיוויונית וצודקת יותר ,

אני רואה את השבועות  האחרונים כהצלחת "המחנה החברתי בישראל", בכך שהובלנו עוד שלב במאבק להעלאת שכר המינימום , ועכשיו איש לא יוכל להתעלם מהצורך לעלות את שכר המינימום ובוודאי יצוצו גורמים נוספים שיציעו הצעות וינסו לקחת קרדיטים , אך אנחנו נמשיך באמונתנו כדי להחזיר את כבודם של מיליוני עובדים המבקשים להתפרנס בכבוד ולחיות בכבוד.

אני לא יכול להסתיר את מורת רוחי מחבריי לסיעת העבודה שבחרו  להצביע נגד החוק ובכך למחוק את סמליה וערכיה של תנועת העבודה .

לא בכל יום נופלת למפלגה הזדמנות לעשות צעד כה חשוב וערכי עבור האוכלוסיות שהיא מתיימרת לייצג אותם  ואף להחזיר את כבודה  ולחזור להיות מפלגה רלוונטית, אך לצערי הרב מפלגת העבודה לא עמדה במבחן זה.

כולנו ביחד,המחנה החברתי נמשיך לפעול ללא לאות למען העברת חוק זה ולמען העברת חוקים חברתיים נוספים.

בברכת שבת שלום

ח"כ  עמיר פרץ

בעת הדיון על תקציב דו-שנתי, אמר חבר הכנסת עמיר פרץ כי התקציב הדו-שנתי הוא אנטי-חברתי ואנטי דמוקרטי, שכן הוא מחזק את הטכנוקרטים על חשבון נבחרי הציבור. ומה חופש ההצבעה אומר על מפלגת העבודה?

(המשך…)

"השאלה שעומדת על הפרק היא לא האם אנחנו חסרי בית, אם אנחנו הומלסים. השאלה האמיתית שעומדת על הפרק היא האם הערכים שלנו הומלסים"

ח"כ עמיר פרץ בתכנית בוקר טוב ישראל בגלי צה"ל לקראת וועידת מפלגת העבודה. לשמיעת הראיון המלא –

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

מאמר חשוב מהאתר יסו"ד
הבחירה המעמדית – לבנות את השמאל מחדש
מאת: דני גוטוויין :: 2009 / 06 / 7

התפצלותה של סיעת העבודה בעת הצבעת האמון בממשלתו הנכנסת של בנימין נתניהו היא עוד גילוי של פילוג מתעצם, המעצב את דמותה של מפלגת העבודה בשנים האחרונות. עתה, כשברור שאפילו מראית עין של ישיבות סיעה אינה אפשרית עוד, הולך ונפרם גם מסך האחדות המוסדי שכיסה על פילוגה למעשה של העבודה.

מפלתה של העבודה בבחירות 2009 בהמשך לדעיכתה בעשור האחרון האיצה את תהליך התפלגותה. קריסה זו היא קודם כל עובדה פוליטית: הולך ומתחוור שהעבודה אינה יכולה לממש את מדיניותה המוצהרת, שבמרכזה חלוקת ארץ-ישראל המערבית לשתי מדינות לאום, יהודית ופלסטינית, וכינון מדינת רווחה רחבה בישראל. ככל שכוחה של העבודה – כמו גם כוחו של השמאל בכלל – מתדלדל, כן היא מאבדת את יכולתה לקדם מדיניות זו, מן הקואליציה והאופוזיציה כאחד.

תוצאות הבחירות האחרונות רק הבליטו את חומרת מצבה של מפלגת העבודה ההולכת ומאבדת את אחיזתה בחברה הישראלית: כמפלגה הרביעית בגודלה, העבודה שוב אינה חלופה שלטונית; היא גם לא השותפה הבכירה בקואליציה, תפקיד שעבר לידי 'ישראל ביתנו'. אפילו את האפשרות לתפקיד מפלגת האופוזיציה הראשית, נטלה ממנה 'קדימה'.

הירידה המתמשכת בכוחה של העבודה משתקפת גם בדרכי פעולתה: את מקום עיצוב המדיניות הלאומית והשיקול הממלכתי שאפיינו את דרכה בעבר, תפסה בהדרגה הדאגה לאינטרסים מגזריים של קבוצות מקרב מצביעיה, למרות ואולי בגלל, שכבר אינה המייצגת היחידה שלהן. האחיזה בשלטון נעשתה אמצעי להבטחת נאמנותן של קבוצות האינטרס האלה, אל מול הפיתוי של מפלגות אחרות, אלא שגם יעילותו של אמצעי זה הולכת ופוחתת. זוהי המציאות החברתית וזהו ההגיון הפוליטי ביסוד עיקרון 'ההשפעה מבפנים', שמהווה צידוק – ולמעשה תירוץ – להעמדת השותפות בממשלה מעל כל שיקול רעיוני, פוליטי או מדיני אחר.

***

שחיקת כוחה של העבודה וחוסר יכולתה לממש את מדיניותה המוצהרת הובילה בהדרגה לנטישת המדיניות המוצהרת ולאימוץ בפועל של מדיניות מנוגדת. כך, ויתרה העבודה על מאבק במשטר ההפרטה והסתגלה להנחותיו. שרידי מחויבותה למדינת הרווחה מצאו ביטוי במחאה כנגד עוולותיו של משטר ההפרטה ובניסיון להתמודד עימן במסגרת חוקי המשחק שלו. הסתגלות זו הפכה את 'הסוציאל-דמוקרטיה' מבית מדרשה של העבודה לתביעה לניאו-ליברליזם 'רגיש'. בדומה, אימצה העבודה את תפיסת 'הווילה בג'ונגל' של ברק, ולפיה באין כל סיכוי להגיע להסדר עם הפלסטינים בטווח הקרוב, הדרך היחידה הפתוחה בפני ישראל היא התנהלות בתוך הסכסוך, תוך נטישת היומרה לפיתרונו. השינוי הלא מוצהר במדיניות המפלגה, משקף לא רק את ההסתגלות הרעיונית לעמדות הימין גם בתחום מדיניות השלום והביטחון, אלא הוא מבטא בעיקר את חוסר היכולת של העבודה ושל השמאל להעביר בכנסת כל הצעת פיתרון אחרת.

מקובל לתלות את שינוי מדיניותה של העבודה בהסתגלות לעמדותיו של העומד בראשה – ברק. עמדותיו, המשלבות ניאו-ליברליזם כלכלי עם תפיסת הסכסוך כמצב של קבע בתחום המדיני, הפכו לעמדתה של העבודה כולה. אלא שהסבר זה מעורר את השאלה: מדוע בחרה העבודה להנהגתה במי שמחזיק בדעות ההפוכות לעמדותיה הרשמיות? ויותר מכך – מדוע תמכו מרבית חברי ועידתה בהצטרפות לממשלתו של נתניהו, שעמדותיו בכל התחומים מנוגדות לאלו של העבודה, גם אם לא לאלו של העומד בראשה? התשובות לשאלות אלו מצויות בפילוג-למעשה שמתחולל בעבודה בשנים האחרונות והופך אותה לזירת מאבק בין שתי מפלגות הנבדלות זו מזו במצען ובמקורות התמיכה החברתיים שלהן.

***

המאבק המתמשך על הנהגת העבודה המתנהל בין אהוד ברק לעמיר פרץ משרטט בבירור את קווי המתאר של תהליך פילוגה של המפלגה. ברק פונה אל המעמדות 'המסודרים' ו'המבוססים' – היינו מי שנהנים משיירי הסדרי הביטחון הכלכלי והחברתי של מדינת הרווחה שפורקה –המהווים את גרעין התמיכה ההיסטורי של העבודה; פרץ, לעומת זאת, חותר להפוך אותה לכתובת למעמדות 'המנושלים' ו'הנשחקים' – היינו למתקשים לרכוש את שירותי הרווחה שבעקבות הפרטתם הפכו מזכויות לסחורות, הרואים בגיבוש כח פוליטי תחליף להעדר הכוח הכלכלי. ברק ממתג את עצמו כסוציאל-דמוקרט רק כדי לעקר את המושג ולטעון אותו בתוכן ניאו-ליברלי: הוא תומך בהמשך ההפרטה השוחקת את מעמדות הביניים והמעמדות הנמוכים, לאלה הוא מציע, כתחליף למדינת רווחה, את 'המקררים הפתוחים' של תומכיו 'המסודרים'. פרץ הפך את הסוציאל-דמוקרטיה לכוח פוליטי המעצים את קורבנות משטר ההפרטה באמצעות מאבק למען מדינת הרווחה. בהנהגת ברק מפלגת העבודה פועלת כקבלן להגנה על האינטרסים של 'המסודרים' במסגרת הסדר המופרט; מנגד, הצעתו של פרץ לארגן את 'המנושלים' למאבק במשטר ההפרטה כבסיס להפיכת העבודה למפלגה סוציאל-דמוקרטית, נתפס בידי 'המסודרים' כאיום על היתרונות שהם רכשו במסגרתו. ככל שמשטר ההפרטה הופך את 'המסודרים' לשריד מתנוון של עידן מדינת הרווחה שחלף וכך מחליש את כוחם הפוליטי, כן מתעצמת נואשותם – שהיא הבסיס לכוחו של ברק – ונכונותם להצטרף לכל ממשלה, כדי להבטיח את האינטרסים שלהם ההופכים בהדרגה ממגזריים לכיתתיים; מנגד ככל שמשטר ההפרטה מגדיל את מספרם קורבנותיו הוא הופך את 'המנושלים' לבסיס לבניית כוח פוליטי, שפרץ חותר להטותו מן הימין לשמאל.

זכייתו של פרץ בראשות העבודה ב-2005, והצלחתו לסחוף לשורות העבודה בבחירות 2006 בין שבעה לתשעה מנדטים של 'המנושלים', מהלך שפיצה על מעבר 'המסודרים' מן העבודה לקדימה, הוכיחו את היתכנותה של מדיניות שינוי המגמה המעמדית של העבודה. נצחונו של ברק בבחירות לראשות העבודה שנערכו ב-2007, סימן את נחישותם של 'המסודרים' להחזיר לידיהם את השליטה במפלגה ולסכל את שינוי הכיוון המעמדי. ואולם, הכישלון בבחירות הכלליות ב-2009 לימד כי המעמדות 'המסודרים' שוב אינם מהווים משענת פוליטית העשויה להבטיח לעבודה כח פוליטי למימוש רעיונותיה: לא רק שהם הולכים ומצטמקים אלא שחלקים הולכים וגדלים מהם רואים בקדימה כתובת פוליטית מבטיחה יותר מאשר העבודה. פשיטת רגל פוליטית זו העצימה את לחצם של 'המסודרים' שבעבודה למהר ולממש את שרידי הכוח הפוליטי ולהצטרף לממשלת נתניהו, מהלך שבפועל רק האיץ את ניוונם.

אסטרטגיית 'שרידת המסודרים' שמוביל ברק, מאיצה את כליונה הפוליטי של העבודה, כשההצטרפות לממשלת נתניהו היא רק עוד אחת מעוויתות גסיסתה. העדפתה של העבודה את המעמדות 'המסודרים' המתפוגגים והנחלשים עומדת בניגוד לשינויים החברתיים שמחולל משטר הפרטה הישראלי, המרחיב כל העת את מעגל 'המנושלים', ומגדיל את הפוטנציאל הפוליטי שלהם. פוטנציאל זה הולך ומתממש היום בימין, על גילוייו הפרוטו-פשיסטיים. החידלון הפוליטי שמכתיבה התכוונות מעמדית זו של העבודה מוצא, כאמור, ביטוי באימוץ עמדות הימין בתחומי הכלכלה והחברה כמו גם בתחומי הביטחון והשלום, תהליך שמכרסם עוד יותר במעמדה כחלופה שלטונית ואף ככתובת פוליטית.

מימוש מדיניותה הסוציאל-דמוקרטית של העבודה המחברת בין מדינת רווחה לחלוקת הארץ לשתי מדינות לאום, מותנה אפוא בשינוי התכוונותה המעמדית, ופנייה אל המעמד שהוא הכתובת הטבעית למסריה, המעמד 'המנושל'. מעמד זה הוא קורבנו הבולט של משטר ההפרטה ועל כן גם בעל האינטרס הברור ביותר בשינויו ולו גם העוצמה הפוליטית לממשו. אלא ששינוי זה חוזר ונבלם על ידי 'המסודרים', באמצעות שליטתם במוסדות העבודה.

ההצטרפות לממשלת נתניהו חשפה את המאבק בין שתי המפלגות הנאבקות היום בתוך מפלגת העבודה, שחולשתה הציבה את שתיהן במצב של 'להיות או לחדול': המעמד של מפלגת אופוזיציה משנית היה מחסל את העבודה ככתובת ל'מסודרים', שהיו מעדיפים את קדימה; חברות בממשלה מוחקת את העבודה ככתובת ל'מנושלים' ומחזקת את בריתם עם הימין.

בדומה לעבודה גם מר"צ וחד"ש סיגלו את עצמן למשטר ההפרטה ולהנחותיו הניאו-ליברליות, כהשתקפות של קהלי הבוחרים אליהן הן פונות. מרצ אמצה אמנם רטוריקה סוציאל-דמוקרטית, אך סירבה לראות במעמדות 'הנשחקים' ו'המנושלים' את קהל המטרה שלה, כפי שמלמד הרכבה של 'הרשימה החדשה' שאמור היה לסייע לה להתחרות בעבודה ובקדימה על ליבם של 'המסודרים'. בדומה, דבקותה של חד"ש ב'זכות השיבה' הפכה אותה לבלתי רלוונטית ברחוב היהודי, והצהרותיה בזכות מדינת הרווחה עומדות בניגוד לתמיכתה בעקרון 'מדינת כל אזרחיה' המושתת על הסתייגות מן 'המדינה' כמדינת לאום ומלווה בתביעה להחלשת מנגנוניה. כיוון זה הולם את המהלך של ההון להמרת מדינת הרווחה בארגוני המגזר השלישי.
כינונה של מפלגה סוציאל-דמוקרטית בעלת יכולת פניה לרוב ההולך וגדל של המעמדות 'הנשחקים' ו'המנושלים' בישראל הינו תנאי חיוני לקיום הדמוקרטיה, מדינת הרווחה וקידום פיתרון שתי מדינות הלאום. גורמי כשלונה של מפלגת העבודה ודעיכתו של השמאל מסמנים את קווי המתאר לגיבושו של הכוח סוציאל-דמוקרטי: את הפניה אל המעמדות 'המבוססים' ו'המסודרים' עליו להמיר בפניה אל הציבור הגדל של המעמדות ה'נשחקים' וה'מנושלים'; במקום להתחרות על נאמנותם של מצביעי 'קדימה' עליו להתחרות על נאמנותם של מצביעי 'ישראל ביתנו', 'הליכוד' ו'ש"ס'; וכדי להציע להם חלופה הולמת עליו לפעול להלאמה מחודשת של השירותים החברתיים ושל ענפי התשתית.

שינוי ההתכוונות המעמדית של השמאל מחייב גם לפרוץ את המסגרות המפלגתיות הקיימות המשמשות לעיקורם של הכוחות בתוכן התובעים שינוי כזה ובולמות מהלכים לקידומו. צעד ראשון בכוון זה צריך להיות הפיכת הפילוג-למעשה של מפלגת העבודה לפילוג רשמי שיהווה בסיס לבניית מפלגה סוציאל-דמוקרטית ישראלית.

דני גוטוויין הוא חבר יסו"ד ומלמד בחוג לתולדות ישראל באוניברסיטת חיפה
אלעד הן הוא חבר יסו"ד וחבר קבוצות הבחירה של המחנות העולים

http://www.yesod.net/yesod/index.html

ח"כ עמיר פרץ, אחד מארבעת המורדים, תקף את יו"ר העבודה, אחרי שהוועידה אישרה לבטל את תפקיד המזכ"ל ולמנות מנכ"ל: "ברק חושב שבתרגילי השתלטות וססמאות הפחדה הוא יוכל להחזיר את הציבור אליו. זה ביזיון שלא היה כדוגמתו"להמשך הכתבה

המתיחות במפלגת העבודה גוברת, על רקע התפטרותו של מזכ"ל המפלגה איתן כבל. לדברי ח"כ פרץ, יו"ר המפלגה אהוד ברק דוחף לפילוג בכל כוחו

פורסם בהארץ
שר הביטחון ויו"ר מפלגת העבודה לשעבר, ח"כ עמיר פרץ, אינו שולל אפשרות לפילוג המפלגה על רקע המתיחות בין תומכיו של היו"ר אהוד ברק, למתנגדיו. "אפשר שנצטרך להקים מחדש את מפלגת העבודה האמיתית, ואני לא חושב שרחוקה הדרך", אמר פרץ בראיון ל"קול ישראל", בעקבות הודעת ההתפטרות של מזכ"ל המפלגה, ח"כ איתן כבל.

לדברי פרץ, "ברק דוחף לפילוג בכל כוחו ואם ימשיך להתחמק מהתמודדות יצטרכו חברי המפלגה לשקול את דרכם". עוד אמר פרץ כי ברק מיצב את העבודה בגוש הימין, ולא כחלק מגוש השלום. גם יו"ר המשמרת הצעירה של מפלגת העבודה, מעיין אמודאי, אמר היום כי הגיעה השעה לפילוג במפלגה. לדבריו, "תם עידן במפלגת העבודה ויש בה מקום רק לאהוד ברק ולאומרי ההן".

כבל, הודיע הבוקר לברק, על התפטרותו מהתפקיד, חמישה ימים לפני ועידת המפלגה שהיתה אמורה לדון בהדחתו. במכתב חריף ששלח הבוקר לברק כתב כבל כי "היועץ המשפטי של המפלגה, עו"ד יורם אברהמי, עדכן אותי אתמול בערב כי שלחת את פרקליטך ועוזרך האישי להגיש נגדי ונגד חברים, חברי מפלגת העבודה האמיתית, מיום שעמדנו על דעתנו, תובענה לבית הדין העליון לגרשנו מהמפלגה ביתנו שלנו.

"בצער שאין צורב ממנו", כתב עוד, "הגעתי הבוקר למסקנה שביתך הפוליטי אותו אתה יוצר במידתך אינו ביתי עוד. החל ממחר אפעל כחבר מפלגה מן המניין להחזיר עטרה ליושנה כדי שנשוב לדרכם של בן-גוריון ורבין. חצרן נחוץ לך, לא מזכ"ל ולא מנכ"ל, אני אינני כזה. לחבריי אומר, השמיים התקדרו במפלגתנו אך עוד בימינו יזרח שחר של יום חדש", סיכם כבל.

לשכת מפלגת העבודה אישרה לפני כשבועיים את הצעתו של ברק לקיים דיון בהדחת כבל בוועידת המפלגה. בפתח הדיון שנערך אמר היו"ר ברק כי "אנחנו יכולים להחזיר את מפלגת העבודה למקומה הטבעי בהנהגת המדינה, אם נדע לעבוד בתוכנו, גם אם יש חילוקי דעות בינינו". ברק תקף את כבל ואמר כי "לא היה תקדים במפלגת העבודה שבו מזכ"ל אינו ממלא אחרי החלטות מוסדות המפלגה". יו"ר המפלגה ניהל בעצמו את הישיבה ולא איפשר לדוברים אחרים זולתו וזולת כבל לדבר למרות מחאותיהם.

הדיון נערך על רקע הקרע העמוק בין ברק ותומכיו לחמשת חברי הכנסת שהתנגדו לכניסת המפלגה לממשלה – שלי יחימוביץ', עמיר פרץ, יולי תמיר, פינס וכבל עצמו. הקרע, שנפער בעקבות החלטתו של ברק, שזכתה גם לאישור ועידת המפלגה, להצטרף לממשלתו של בנימין נתניהו, העמיק לאחר שברק הודיע לכבל על כוונתו להדיחו.

נאום שנשא ח"כ עמיר פרץ בכנס 'אחדות העבודה' בתאריך 23.11.08, כחלק ממסע הבחירות לכנסת ה-18

חברות וחברים,

באנו היום לכינוס בבית המפלגה ,כדי להסיר את כל הספקות ,להבהיר את כל אי ההבנות ולהעביר מסר חד משמעי של אחדות המחנה!,אחדות המאבק!

מה שהתחיל בוועידת המפלגה כאחדות בין אישים הופך היום לאחדות בין כל המחנות,בין כל הקבוצות.

אבל מכאן אנו רוצים שכל אזרח ואזרח ירגיש כמונו,כי אנו מקימים את אחדות המפלגה בראש ובראשונה כי טובת המדינה עומדת לנגד עיננו.

הרי ציפו מאיתנו שנעמוד מן הצד עם שמחה לאיד ,עם דמעות תנין הזולגות בלי הרף כי ככה זה בפוליטיקה. אבל אנחנו כאן, כי אנחנו מאמינים שמפלגת העבודה הינה הגורם הדמקורטי החשוב ביותר ואנו נלחם על קיומה כמפלגה גדולה וחזקה .

ישנה אמירה השגורה במערכת הפוליטית ,שחוזרת על עצמה מפי פוליטיקאים רבים: "המפלגה הינה כלי ליישום מטרות".המסגרת אינה מקודשת! ,מה שמקודש הינו התוכן ,האידיאולוגיה, ועוד נאמר המדינה קודמת למפלגה.

אם כל זה נכון, שהמדינה קודמת למפלגה,הרי מה פשר הדבקות הזו בקדימה, מה פשר הנהירה לליכוד?????כי כאשר המדינה חשובה ,נשארים במקום בו אתה מאמין כי שם ישנה הדרך,שם  ישנן התשובות לצורכי המדינה.

הרי כולנו יודעים  שמצעד הכוכבים המרתק ,שמתקיים היום בליכוד,נראה כמו תוכנית ריאלטי בלתי רגילה. כי הרי כולנו יודעים שכל הכוכבים האלה שכל כך מאמינים בליכוד לפתע פתאום, כל-כך סומכים על ביבי לפתע פתאום ,לא היו מגיעים לשם אם  הסקרים היו במצב אחר.אם היו מאמינים כל כך וסומכים כל כך הם היו נשארים בליכוד גם לפני שלוש שנים,כאשר הליכוד התמוטט ונשאר עם שנים עשר מנדטים.

אבל אנחנו כאן, למרות הסקרים ואולי דווקא בגלל הסקרים, כי אילו הסקרים היו מחמיאים ומישהו היה פורש זה לא היה נורא, אבל היום זו השעה להתלכד כי מפלגה זקוקה לחבריה ולנאמניה דווקא בימי משבר.

חברות וחברים.

אני מקווה כי מערכת הבחירות הזו תתמקד בתפיסות עולם ובתוכניות עבודה ולא בגימיקים וספינים. אינני מציע להתעסק באישיות של איש מהמועמדים ,לא עם ציפי לבני ולא עם בנימין נתניהו. ונתעסק  במהות.

בנושא המדיני, הליכוד  אמר שלום תמורת שלום, עכשיו הוא אומר שלום כלכלי , לא נראה לי שבימים אלה של כלכלה עולמית במשבר, הוא ימשיך להחזיק בתפיסה זו ובוודאי נשמע בקרוב על תוכניות מאולצות ,שמנסות גם לרצות את כולם.אבל ייתכן מאד שבנימין נתניהו אינו מאמין בשלום או  בהסדר מדיני והמשמעות היא כי אנו גוזרים על עצמנו, אלימות בלתי פוסקת, ללא חזון וללא תקווה.ואנחנו מאמינים ,כי חרף כל הקשיים והאכזבות מהסדרים  שהתפרקו,מצעדים חד צדדיים שאכזבו . חזון השלום חי וקיים.

כולם מדברים על חינוך ,גם הליכוד גם  קדימה. אנשי הליכוד בראשות בנימין נתניהו ,אף שחלקם נמצאים בקדימה הניפו את חרב הקיצוצים שחתכה בו בלי רחמים,גם בחינוך הפורמלי, גם בהשכלה גבוהה.ומחיר הקיצוצים בא לידי ביטוי היום כאשר מדינת ישראל נמצאת במקום כ"כ גרוע בדירוג העולמי. כי שעת לימוד שנגזלה מילד בכיתה א' ,לא נוכל להחזיר בכיתה ב' וילד שנשר מכיתת הפיזיקה או הכימיה כי לא היו לו תיגבורים, כבר לא יחזור אליה לעולם.

ולנו יש מסורת של טיפול בחינוך יצחק רבין ז"ל שם יהבו על החינוך ואף הקצה את המשאבים הנדרשים לכך. יולי תמיר כשרת החינוך שלנו עושה את הבלתי יאומן ,גם רפורמות בהסכמה גם תוספות לשכלה הגבוהה וגם צמצום פערים ,גם טיפול בחלשים וגם תוכניות למצוינות . והכל בגיבוי מוחלט של כל המפלגה על כל מרכיביה.

אינני רוצה לחזור על הביטויים שנשמעו כנגד המורים בישראל  וזאת מפאת כבודם. אני בטוח כי מורי ישראל ובני משפחותיהם יודעים כי כאן בבית הזה מעריכים את עבודתם וכאן בבית הזה יודעים כי עתידה של מדינת ישראל תלוי בחינוך וכך נפעל. ולכן אנו רואים בתיק החינוך כתיק שאיתו נמשיך לשרת את כלל הציבור בישראל.

שמענו במהלך סוף השבוע אמירות קשות ביותר על האזרחים הערביים בישראל. האם הליכוד החליט להצית אש בתוכנו? אני מבין שבוגי יעלון אומר דברים כדי למצוא חן בעיני מתפקדי הליכוד. האם זה מוצא חן גם בעיני הנהגת הליכוד?מדוע איש לא אומר  דבר? לא בנימין נתניהו ,לא דן מרידור.

אצלנו זה אחרת. אנחנו קבענו נורמות שונות, יש לנו ח"כ ערביה,נוצריה, נדיה חילו . שעשתה עבודה טובה ,לא רק עבור הציבור שלה אלא גם עבור כלל הציבור במדינה. יש לנו  את השר ראלב מג'אדללה הזוכה להערכה רבה לא רק במגזר הערבי , ויש לנו חברים רבים מהגזר הערבי  שמייצגים את תפיסת הדו קיום בכבוד ובגאווה.אני בטוח שכל אדם הרוצה בדו-קיום יהודים וערבים ידע שצריך לחזק את מפלגת העבודה.אני פונה גם לאחינו הדרוזים, שיפעלו נגד המגמה הזו, כי עכשיו הליכוד מצית זרעי פילוג במגזר אחד ואם לא נעצור זאת יגיע לכל המגזרים.

חברות וחברים,

אני רוצה לדבר על המצב הכלכלי ועל הזעזוע  בשוק ההון. ואני רוצה להדגיש כאשר אני מדבר על בנימין נתניהו  יו"ר הליכוד אינני מדבר על בנימין נתניהו האיש אני מדבר על תפיסת העולם אותה הוא מייצג. כי לראשונה אזרחי ישראל יכולים לשפוט  מהי תפיסת עולם קפיטליסטית קיצונית בלתי נשלטת ובלתי מבוקרת ומנגד  תפיסת עולם סוציאל-דמוקרטי, תפיסות העולם האלה עמדו  בהתנגשות קשה ביותר ב- 2003. למזלם של אזרחי ישראל, מזלה של כלכלת ישראל שהצלחנו למנוע חלק מהגזירות. הצלחנו לשמור  על 50% אגרות חוב מיועדות לקרנות הפנסיה הותיקות ולהעמיד 30%  לטובת הקרנות החדשות. הפשרה הזו היא הכלי היחיד שצמצם את הנזקים  לחוסכים בפנסיה. אבל אז ראינו איך מגייסים את כל בעלי ההון , את דעת הקהל, משתמשים בחקיקה דרקונית , שסופה הגיע גם לבית המשפט.

ראיתי איך בונים לציבור עגל זהב, איך מנהלים את בית המקדש של השוק החופשי. הרי אמרו,שצריך להפריט כל דבר שזז. שצריך להוציא את הממשלה מכל התערבות ,תנו לבעלי ההון לעשות את העבודה. אל תדאגו, העשירים ירוויחו  אבל יישאר מספיק  לכולם, יהיה מספיק לטייקונים והפירורים לכלל העם. אפילו העובדים הפשוטים ביותר נסחפו לתוך שטיפת  המוח שעברה על הציבור שלי. איך תיארו לעובדים בצבעים ורודים , אמרו לו למה שרק אתה תעבוד ,תן גם לכסף שלך לעבוד בשבילך, שים אותו בבתי השקעות  ואתה תישן בלילה והכסף עובד , תקום בבוקר והכסף שלך עשה כסף. וכולם ישנו להם בכיף עם חיוך מרוח מאוזן לאוזן וכל בוקר שרו לעצמם שלא רק אני עובד גם הכסף עובד. ועכשיו מה, עכשיו אתה ישן בלילה ולא בטוח שאתה קם והכסף שלך מתאייד ,נעלם. מכסף עובד לכסף אובד. משינה עם חיוך לשינה טרופה. סיוטים שהנה כל עולמך חרב בין רגע.

עכשיו מדהים כיצד אנו עדים למצעד המגמגמים  והמתחמקים. המגמגמים נמצאים באוצר ומנסים להרוויח עוד יום ועוד יום אולי בכל זאת יתרחש נס-הבורסה האמריקאית תתייצב ,אירופה תתעשת, ואנחנו נצא מזה בלי לשלם כל מחיר. והמתחמקים נמצאים בליכוד בראשותו של בנימין נתניהו שלפתע אין להם אחריות והם אלה שיודעים לתת את הפיתרון. אני פונה לאוצר ואומר להם: ככל שתתעכבו בהתערבות הממשלתית  כך המחיר יהיה חמור יותר.

ומכאן אני מחזק את ידיו  של יו"ר ההסתדרות,עופר עיני  ומגבה  אותו לקראת המאבק הצפוי.מוכרחים לבצע תוכנית חירום כלכלית חברתית שתהפוך לעסקת חבילה במשק בין כל הגורמים: האוצר, בנק ישראל, המעסיקים וההסתדרות.

ואני פונה כאן לאזרחי ישראל. שלא תתבלבלו, גם קדימה מחזיקה באותה תפיסת עולם. בתפיסת העולם הכלכלית חברתית אין הבדל בין הליכוד לקדימה. בכל ראשון לחודש כאשר אזרח בישראל יפתח את חשבון קופת הגמל שלו ידע בדיוק מי אחראי לכך שנלקחו ממנו אלפי שקלים בחודש ומי לא עשה דבר להציל אותם. בתחילת השנה כאשר כל חוסך לפנסיה יפתח את חשבון ההצטברות הכספית לצורכי הפנסיה ויראה כיצד חלק גדול מכספו נעלם, ידע מי אחראי ואיפה נמצאת הכתובת . היא נמצאת גם בליכוד וגם בקדימה. לכן אסור לתת ללקח להישכח, צריך להבהיר לעם ישראל כי לנו יש תפיסת עולם מגובשת שמטרותיה ברורות :

• להבטיח ביטחון תעסוקתי
• להבטיח ביטחון פנסיוני
• להבטיח ביטחון לחיסכון.

חברות וחברים!!

אני מאמין כי למרות כל האיומים הביטחונים הקיימים, סביב מדינת ישראל , אזרחי מדינת ישראל מבינים כי בתחומי הביטחון יעשה כל הנדרש כדי להגן על ביטחון מדינת ישראל. אני בטוח שגם יו"ר המפלגה שהוא שר הביטחון ,חושב בדיוק אותו דבר כי החלטות ביטחוניות אינן חלק משיקולים פוליטיים וכי מילת הקוד הינה אחריות ונחישות בכל הגזרות ומול כל האיומים. ולכן מערכת הבחירות הקרובה תתנהל סביב הנושאים הכלכלים וסביב הביטחון התעסוקתי של כל אזרח ואזרח.

ישנם כמיליון אזרחים ,רובם צעירים שמועסקים בתנאי עבדות ,ללא קביעות בעבודה ,לצערי, הפכו את המילה קביעות למילה גסה. היום מעמד של קביעות הוא מעמד נכסף עבור האזרחים הצעירים האלה  ואם כבר מציגים תפיסה סוציאל דמוקרטית  צריך  שייאמר באופן מפורש כי אנו בעד קביעות בעבודה תרתי משמע: שומרים על שניהם גם על מפלגת העבודה וגם על מקום העבודה.

אני רוצה לעסוק במצע מפורט לקראת הבחירות, אך אני יודע כי הוא מונח לפנינו. המציאות מכתיבה אותה ,המשברים מחייבים אותו. גם הליכוד וגם קדימה היו מוכנים לשלם הרבה מאד על מנת שהמשבר הכלכלי יגיע בעוד חצי שנה. גם אנחנו היינו רוצים שהמשבר ידחה או אף לא יתרחש כלל וכלל. אבל המשבר כבר כאן ואם הוא כאן אז בואו נציג את תביעותינו בצורה נחרצת ,בואו נתחייב לציבור כי כך נפעל.

ראשית נכין תוכנית מקיפה להתמודדות עם גל הפיטורים שיכול לשטוף את  המשק ושנית נכין רשת ביטחון למסלולי החיסכון הן לפנסיה והן לקופות הגמל וקרנות ההשתלמות. אני מציע שאנו נשמש דוגמא אישית,  כל חברי סיעת העבודה ונודיע ליו"ר הכנסת בימים אלה של חרדות וחששות של כל אזרח ואזרח אנו מבקשים לוותר  על תוספת השכר האמורה להיות משולמת לכל הבכירים והנבחרים. זה יהיה גם סימן לנורמה חדשה של התנהגות אחרת ויחסי אמון עם הציבור.

אהוד ברק.

אני מכיר את הפרשנויות, את הציניות , יגידו עליי ויגידו עליך, יכתבו עליי ויכתבו עליך. יגידו, יכתבו שהנה אנחנו עוטפים אותך ומחכים לך בפינה ,תתעלם מהפרשנים,מהציניקנים, תתחיל עכשיו בחריש התנועתי הנדרש,תלם  אחר תלם,ערוגה אחר ערוגה,גם אם הזמן קצר והמלאכה מרובה אם נתחיל מיד אנחנו נגיע בזמן לקצור את הפירות ופירות פוליטיים אפשר להצמיח במהירות ועד ה-10 בפברואר אפשר לעשות זאת.

כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה לחשוב אמת,לדבר אמת ,כי אם נחשוב אמת ונדבר אמת,הציבור גם יצביע אמת. אני מזמין את כל מספידנו לראות מה מתרחש כאן באולם הזה, כמה אדרנלין,כמה התלהבות. כי באמת,כמה אפשר לחבוט במפלגת העבודה, כמה אפשר לתקוף את יו"ר העבודה , תאמינו לי , אפילו אני חושב שזה מוגזם, אופנה, אופנה אבל לא צריך להגזים במס' הקונים שלה ואת זה נאמר לכולם, אין לנו כוונה להישבר בדיוק להיפך, ככל שתענונו כן נרבה וכן נפרוץ.

אני פונה לכל אזרחי ישראל, אני מבין את הכעסים שלכם, אני מבין את הטענות שלכם. ולמרות הכל ,לטובת מדינת ישראל אני קורא לכולם לחזור הביתה.

אני מבקש מכם, אתם כאן, הפעילים, קודם כל תחזרו לביתכם תתחילו לדבר עם חברים, עם שכנים,עם חברים לעבודה כי רק כך נצרף עוד מעגל ועוד מעגל ונעשה את המוטל עלינו בשעה זו למען מדינת ישראל.

אהוד, בוא נפעל בצורה מכובדת! כי אם  נעשה הצגות הציבור לא יקנה זאת. אבל אם נבהיר שוב ושוב לציבור כי אנו עושים הכל למענם ,יאמינו לנו.

נדבר אמת אחד לשני,יאמינו לנו!

נדבר אמת לציבור יאמינו לנו!

כי האמת נמצאת כאן!

ואם נדבר אמת יצביעו אמת.

ומרגע זה המשימה היא : מדברים אמת  ומצביעים אמת.