אדוני היו"ר,ח"כ

כשעולים אל דוכן הכנסת ברגעים כאלה זה נראה וכאילו התבקשת לשאת הספד.כי הרי יש פה אלמנטים של פרידה,מעשים שלא הושלמו,חלומות שלא הוגשמו.

כשצעדתי אל הדוכן הרגשתי אפוף בכובד משקלו המנחה של המשפט המורכב משלוש פתיחות של שלוש פרשיות השבוע מספר ויקרא "אחרי מות קדושים אמור" שהרי אז אתה נדרש בכל דרך לדלות מחייו של אדם רק את מעשיו הטובים ועליך לבודד ולהשכיח את כל השאר.

אך היום משנתבקשתי לאמר דברים על ח"כ חיים רמון ולהבדיל אלף אלפי הבדלות מהספד,אני מאחל לו חיים ארוכים ובריאים , אינני מרגיש כל חובה להשמיט דבר מה או להשכיח דבר אחר.

והנה אני מביט אל הדרך הארוכה של חיים רמון ,שאת חלקה הגדול צעדנו ביחד ואת חלקה כל אחד צעד בדרכו. ויש לי לשמחתי סיבות רבות ,טובות ואמיתיות להעריך ולשבח.

החל משנות ה-80 היה רמון לאיש מרכזי ומשפיע בחיים הציבוריים של מדינת ישראל, הוא ידע לעצב דעת קהל,ידע לקבוע סדר יום ציבורי ,וגם ידע לבנות מסגרות אשר מטרתן להפוך את תוכניותיו למציאות ,לעיתים בניית המסגרות החדשות נבנו בייזע ודמעות ועל חשבונן של מסגרות אחרות.

חיים רמון הגיע אל הפוליטיקה כשהיה לו הכל ובשפע.ניתן לאמר,כי השמיים לא חסכו ממנו דבר והגישו לו נתונים טבעיים ,תכונות וסגולות ,שרק מנהיגים מעטים ניחנים בהם.

קיבל שפע של כריזמה,מלא החופניים של חינניות,מבט פנים ששידר מצבים שונים, פעם ילדותי ,חייכן וכובש פעם מרצין ומלא חשיבות ,פעם מבט מסתער וזועף, אפילו רגעים בהם קופץ שפתיים וחורק שיניים.

איש שיחה מעניין שאפשר לבלות איתו שעות רבות אל תוך הלילה ,תוך ניתוח פרטי פרטים ,אך באותה עת איש עם כושר שכנוע וכושר לנאום ולרתק את כל מי שנמצא בסביבתו.

חיים הגיע כעו"ד צעיר עם מראה שובב ומטעה ונראה כאחד שנולד עם כפית של זהב בפה ויש כאלה שטעו בו,כי חשבו שמדובר בילד טוב,בלפלף מצוי,שניתן לעבוד עליו ,עד שהסתבר כי יש בו את הקשיחות והעקשנות והאומץ לקפוץ את המים הסוערים,בלי לחשוש.
תכונות אלה רכש בילדותו,במאבק ההישרדות של ילד שגדל וצמח בשכונותיה ורחובותיה של יפו.

לחיים יש את הגינונים הנדרשים לסייר בחצרות מלכים,קיסרים ונשיאים ,אך בוא בעת יודע להידחף בתור עם קהל האוהדים האדומים עם הילד ביד אחת ובשניה שקית ענקית של גרעינים.

חייו הציבוריים של חיים התחלקו בין להיות המנהיג בעצמך לבין עמידה מאחורי המנהיג ,אף פעם לא החליט מה באמת חשוב יותר.

הוא הנהיג את המשמרת הצעירה,הנהיג את השמינייה,הנהיג את המהפך בהסתדרות ,אך כשלא הפך לראשון בין שווים ,ירד למדרון אחורי,מספיק רחוק שהמוביל לא יחשוב כי נושפים בעורפו ומספיק קרוב כדי שיוכל להשפיע,לכוון ולנווט.

את חיים הכרתי בתהליך ההתמודדות שלי לראשות המועצה בשדרות,שנות ה-80,שנים סוערות ציבורית ואידיאולוגית.

פריצת הדרך של צעירים אל הפוליטיקה הישראלית,לא היה מעשה שבשגרה,בוודאי לא במפלגות הגדולות ,בוודאי לא במפלגת העבודה.

אך היו אלה גם ימים של ויכוחים אידיאולוגים סוערים, לא היה מצב שבו ח"כ הגיע לכהן מבלי שידעו על פועלו ומעשיו למען הציבור ולא רק על מעשיו למען המפלגה.

עם תום הבחירות ב-1988 הוקמה השמינייה, היא הייתה חבורה מגוונת שהביאה לידי ביטוי פסיפס שלם של החברה הישראלית.היו בה קיבוצניק ומושבניק,אנשי העיר והפריפריה,איש המגזר הערבי, אשה ואפילו חובש כיפה מכובד. וחרף כל הניגודים החיים בתוך השמינייה היו מרתקים כאשר חיים רמון כמנהיג הטבעי יצר את הדבק בתוכה.

לא הייתה שאלה לגבי זהותנו,לא היה ספק לאיש מי אנחנו,מה אנו חושבים ובמה מאמינים ומעניין שהסוגיות גם היו די דומות ,רק המתח והויכוחים נעו ממחנה למחנה.

היום עומדת שאלת שתי מדינות לשני עמים,הקפאת ההתנחלויות כסוגיה במחלוקת קשה שיכולה לפרק את הימין.

בשנות ה-80 זכות ההגדרה העצמית לפלשתינים,שתי מדינות,לשני עמים, הקפאת התנחלויות,היו שאלות שנויות במחלוקת שיכלו לפרק את העבודה והשמינייה שמה את הנושאים על סדר היום המפלגתי וגם ניהלה את המאבק הציבורי.

לשמינייה בהנהגת חיים רמון היה האומץ לטפל בנושאים טעונים ורגישים בתחומים רבים: כמו חוק ביטוח בריאות ממלכתי, ההפרדה בין קופ"ח להסתדרות, המאבק למען פריימריס במפלגת העבודה ואפילו העזנו כבר אז להניח על סדר היום את שאלת הפרדת הדת מהמדינה.

חרף כל הקשיים ,השמינייה הפכה למושא להערצה ,הן בארץ והן ברחבי העולם. צעירים רבים בישראל ראו בשמינייה את הסיכוי לשינוי פניה של מדינת ישראל ולעיצוב עתיד חדש,המבוסס על צדק ושלום ואף נשיא מצריים,חוסני מובארק קיבל אותנו כאורחים רישמיים למרות מורת הרוח של ממשלת ישראל.

חרף כל הקשיים הטבעיים הקיימים בין בני אדם בוודאי בין אנשי ציבור ופוליטיקאים הרי במשך למעלה מעשור הצליחה החבורה לשמור על עצמה והדבר התאפשר וזאת מאחר
ולכל אחד היה את המשקל הציבורי האישי שלו,שנית כי המכנה המשותף היה אידיאולוגי ושלישית ואולי החשוב ביותר יכולתו של חיים להוביל את הקבוצה.

אני יודע כי ביום שכזה אני צריך לציין איפה הצליח חיים רמון ולמה בכל זאת לא הגיע לפסגה ואני אנסה לתמצת זאת במידת האפשר.

ההצלחות הבולטות שלו:
הנהגת המשמרת הצעירה,הקמת השמינייה,חוק ביטוח בריאות ממלכתי,הובלת ההחלטות להקמת גדר הפרדה, תמיכה בהתנתקות ותמיכה בתהליכי השלום ומעורבות ברוב ההסכמים,עליהם חתמה מדינת ישראל.

אך לא אוכל להרגיש כנה עם עצמי ועם חיים אם לא אומר שדווקא אחד המהלכים הפוליטיים שחיים כ"כ גאה בו ,הנקרא "המפץ הגדול" דווקא מהלך זה היה ויישאר במחלוקת ביננו גם כאנשי ציבור וגם כחברים שהלכו כברת דרך ביחד ,מאחר והלהיטות של חיים לחולל את המפץ הגדול ולהקים את קדימה ,לא נעלמה גם לאחר שהיה מהפך במפלגת העבודה ,בו נבחרתי לעמוד בראשה ובוודאי העובדה שחיים המשיך בדרך זו היתה אחת הסיבות שמנעו ממפלגת העבודה לחזור לשלטון.

וניגש לשאלה המרכזית שתמיד מנסים לפענח לגבי איש ציבור והיא השאלה:
מה ההחלטה השגויה שעצרה את דהירתו של חיים אל הפסגה.

רבים בציבור הישראלי,???? זאת לטעות בקשה והטראגית ולאותה "פרשת הנשיקה" שעליה שילם חיים מחיר כבד ,אך זו פרשה הנבחנת במישורים אחרים ולא סימפטיים ואני הייתי רוצה לספר סיפור אחד שלדעתי הוא הרגע ששינה לחיים את מסלול דהירתו אל הצמרת.

יומיים לאחר האירוע הטראגי והטראומתי של רצח רבין ז"ל,נקרא חיים רמון אל שמעון פרס שהחל בתהליך הרכבת ממשלה. הפגישה התקיימה בשעות הבוקר ובשעת הצהריים בערך חיים רמון קורא לי למשרדו בהסתדרות ואומר לי :שמע עמיר ,עכשיו סיימתי שיחה עם שמעון פרס,הוא מבקש ממני להצטרף לממשלה,אני הסכמי לקבל את תפקיד שר הפנים,אני מרגיש שזה חלק מקיום חובתי כלפי רבין והמשך דרכו".

הסתכלתי על חיים ואמרתי לו: "שמע חיים, מבחינתי אני יכול להתנהג כמו כל פוליטיקאי ולא כמו חבר ולהגיד לך כי אני אבחר במקומך כיו"ר ההסתדרות ,אבל אני מבקש ומפציר בך אל תעשה זאת".
תודיע שאתה תומך בממשלה,תמתין בסבלנות עד לקיומן של בחירות חדשות ואז תחליט.

חיים היה נחוש!!!

איני רוצה להיכנס לפרטים אבל לכו תבדקו,את מי החליף חיים כשר פנים ומי קיבל מקדמה כשר חוץ, מה קרה במערכת הבחירות ולמי הצליחו להדביק את כישלונו של פרס מול נתניהו
ב-96.

אני משאיר דברים אלה כסימני שאלה.

לי ברור דבר כי אם חיים לא היה עושה מהלך זה, במוקדם או במאוחר הוא היה נבחר כראש הממשלה.

אני רוצה לפני סיום לאמר שאני, כאחרון השמינייה ,מרגיש מחויבות גדולה יותר להמשיך ולשמור על הגחלת ועל התקווה שיצרה אותה שמינייה. אף אם כל אחד נחבט בתורו ,הרי כשבוחנים באופן אובייקטיבי כל אחד מהם תרם תרומה גדולה למדינת ישראל, כיהנו כשרים בממשלה, מזכ"לים במפלגות,יו"ר הסוכנות,יו"ר הכנסת,גזבר סוכנות,ראשי וועדות.

אני מצטער לאכזב כל מיני פוליטיקאים שאולי קיוו לשאת נאום לכבודי,אני מתכוון להישאר ,להמשיך ולפעול.

ומשפט אחרון.

גם בפוליטיקה נוצרות חברויות של אמת ואין כמו חברות של אמת , זה משפט שכולנו אומרים ונכון שחברות של אמת היא דבר חזק מאד,אך יש דבר חזק ממנה והינה הפוליטיקה וישנה מטוטלת אחת שמתנועעת לה ללא הפסק בין שתי הקצוות.

כי רק פוליטיקה מסוגלת לנצח חברות ורק חברות מסוגלת לנצח פוליטיקה והשאלה איזה חלק אתה בוחר.

ואני אומר לך חיים ,אחרי כ"כ הרבה שנים של עשייה משותפת, אהבות ושנאות,הליכה ביחד והליכה לחוד,אני מרגיש כי החברות שלנו ניצחה את הפוליטיקה והיום אני מרגיש כי הרווחתי את חברי מחדש וזה הרבה מאד. ומכיוון שרק פרשת מהכנסת ולא עזבת את החיים הפוליטיים אני מאחל שעוד תחזור לטובת מדינת ישראל.