עמיר פרץ מאוכזב מדחיית הצעתו להעלאת שכר המינימום; לדבריו, "עובדי שכר המינימום לא מזמינים את שטייניץ ונתניהו לקוקטיילים"

עמיר קורץ, כלכליסט

1. מה דעתך על המהלך של שר האוצר שטייניץ, שהזהיר השבוע את השרים כי תמיכה בהצעתך להעלאת שכר המינימום תגרום לקיצוץ בתקציבי משרדיהם?

"זה מעשה שיש בו קריסה מוסרית, יש בו אלימות מהסוג הקשה ביותר כנגד האוכלוסיות החלשות שאין להן מי שיעמוד לצדן מול שר האוצר. איזו זכות יש לשר האוצר לומר לשר אחר: 'אני אקצץ במשרדך רק כי הצבעת בעד העלאת שכר המינימום?'. איזו זכות יש לו לומר לשר הבריאות שהוא יקצץ מיטות אשפוז, או לשר השיכון שהוא יקצץ בניינים? מה אתה מאיים עליו שבגלל ההצבעה שלו משרדו ייפגע? זהו מעשה שלא ייעשה. נתניהו ושטייניץ נחשפו כאן במלוא מערומיהם, כשהתברר שהם יודעים להיות חזקים רק על חלשים. כשצריך לטפל טיפול מהיר בשכר הבכירים אז משום מה הם מדשדשים. זה מקומם".

2. מדוע שטייניץ ונתניהו נוהגים כך? האם הם חוששים מהטייקונים?

"עובדי שכר המינימום לא מזמינים אותם לקוקטיילים, לא עושים מפגשי ראווה ולא תורמים לפריימריז. אז 'קהילת החיכוך' שיש לה יכולת להשפיע – מצליחה. אבל אני חושב שבמקרה הזה הם הגדישו את הסאה. התפיסה של עגל הזהב שביבי שיווק בצורה מוצלחת, שלפיה ככל שהעשירים יתעשרו יותר הם ישאירו לעניים יותר פירורים, פשטה את הרגל, כי גם פירורים לא נשארו. ואני אומר, תשאירו להם לפחות את הפירורים".

3. אבל האוצר טוען ששכר המינימום בישראל הוא מהגבוהים במדינות המערב.

"האוצר טוען שהאחוז היחסי של שכר המינימום מהשכר הממוצע במשק הוא מהגבוהים במדינות המערב והוא צודק באמירה הזאת, אבל הוא רק שוכח לציין שני נתונים שהופכים את העובדה הזאת לשקר לבן. ראשית, העובדה שישראל היא אולי המדינה היחידה בעולם שבה כשליש מהעובדים משתכרים שכר מינימום, מה שמוריד את השכר הממוצע. זו חוצפה לעשות כזו מניפולציה שקופה. הדבר השני שהם שוכחים לספר הוא שבאופן אבסולוטי, בדולרים, שכר המינימום בישראל הוא עדיין מהנמוכים ביותר במערב".

4. אתה מתעלם מהחשש מפני עלייה באבטלה כתוצאה מהעלאת שכר המינימום?

"כל האמירות הבומבסטיות מזרות האימה, כאילו העלאת שכר המינימום תביא לאבטלה ולקריסה, נאמרו באותה עוצמה בתחילת 2006, ועל ידי אותם גורמים – התאחדות התעשיינים, משרד האוצר ובנק ישראל. וראה זה פלא, שכר המינימום עלה אז, ולא רק שזה לא יצר משבר, אלא להפך: זה הביא לתנופה ולהגדלת הפעילות במשק. הרי ברור שקבוצת העובדים החלשה הזאת מוציאה את כל כספה בשוק הישראלי.

"הדבר המדהים הוא שכאשר בודקים את דו"ח בנק ישראל, שפורסם לפני שלושה חודשים, רואים שבעשור האחרון מספר העובדים העניים רק הלך ועלה, כלומר גם כששוק העבודה מתרחב והאבטלה מצטמצמת, רוב האוכלוסיות החדשות שמצטרפות לשוק העבודה מצטרפות תמורת שכר מינימום. וזה לא שכר שאפשר לחיות איתו".

5. התאכזבת מכך שיו"ר ההסתדרות עופר עיני לא יצא השבוע בתמיכה פומבית בהצעה שלך?

"אני שמעתי את עיני אומר שהוא תומך באופן עקרוני בהעלאת שכר המינימום. ברור שהייתי שמח אילו התמיכה שלו היתה באה לידי ביטוי בעוצמה גדולה יותר, אבל אני בהחלט מברך על כך שההצהרה שלו היתה חיובית, ומקווה שבשלבים הבאים היא תהיה נחרצת יותר".

6. ומה בנוגע לעמדתו של אהוד ברק?

"אני מקווה שהוא הפעיל את כל הכוח האפשרי, אבל אני לא בוחן כליות ולב. אני יוצא מנקודת הנחה שגם הוא וגם שרי העבודה האחרים עשו כמיטב יכולתם.

"באופן עקרוני אני חושב שברק לא היה צריך להוביל את מפלגת העבודה לתוך ממשלת נתניהו, כי בישיבתה שם היא נותנת לראש הממשלה לגיטימציה למדיניות שלו. אבל אני מעריך שבחודשים הקרובים, אם לא ישתנו דברים מהותיים בפן המדיני מפלגת העבודה לא תוכל להמשיך לשבת בקואליציה".

7. אולי ההחלטה שלך לקחת את תיק הביטחון בממשלת אולמרט היתה טעות היסטורית, ולולא היא אתה ומפלגת העבודה הייתם היום במקום אחר?

"בנקודת הזמן ההיא הדבר החשוב ביותר היה לשים קץ למצב של ממשלות עם קואליציות לא יציבות ולהקים ממשלה עם תפיסת עולם ברורה. לאחר שדרישתי לקבל את תיק האוצר לא נענתה, הלכתי להיות שר הביטחון, והקמנו ממשלה שקווי היסוד שלה היו ההתכנסות ושינויים חברתיים מהותיים. אילו התהליכים היו מתרחשים כפי שציפינו, אני מניח שמשרד הביטחון היה נהפך לאחד המשרדים המשפיעים ביותר מבחינה חברתית, משרד שיוצר את האווירה לשלום עם הפלסטינים. אבל אירועים היסטוריים הם דבר שאיש אינו יכול לצפות, וצריך לדעת לקבל את המשברים כמו שמקבלים את ההצלחות. אני מאמין שבעבודה קשה אפשר אט אט לחזור לתרום לציבור בישראל. זה מה שאני עושה".

בן 58, חבר כנסת, לשעבר יו"ר מפלגת העבודה, שר הביטחון ויו"ר ההסתדרות. הצעתו להעלאת שכר המינימום בהדרגה מ־3,850 ל־4,600 שקל בחודש נדחתה השבוע על ידי הממשלה, בלחצם של ראש הממשלה ושר האוצר

חברות וחברים יקרים.

השבוע ניהלנו מאבק עיקש  מול הממשלה ומול הכנסת.

לצערי הרב, כנסת ישראל בחרה להצביע נגד הצעת חוק שכר המינימום ביום ד' האחרון ובכך הביעה כי היא מעוניינת בהמשך הנצחת העוני במדינת ישראל ובהנצחת הפערים החברתיים והכל בשבוע בו בחרה ממשלת ישראל להעלות את מחירי המים, סיגריות,דלק , וכמובן את שכרם של שרי הממשלה ב3000 ₪ .

מיליון עובדים קיוו  באותם הרגעים , כי הישועה תבוא מהכנסת , אך כגודל הציפייה כך גודל האכזבה.

אני פונה לכל אחת ואחד מכם, שלא תיפול רוחכם, המשיכו להאמין כי בעתיד הקרוב תוכלו להישיר מבט אל ילדיכם  ולהודות כי הנכם מתפרנסים בכבוד, תוכלו  לטעת בהם תקווה לעתיד טוב יותר,לחברה שיוויונית וצודקת יותר ,

אני רואה את השבועות  האחרונים כהצלחת "המחנה החברתי בישראל", בכך שהובלנו עוד שלב במאבק להעלאת שכר המינימום , ועכשיו איש לא יוכל להתעלם מהצורך לעלות את שכר המינימום ובוודאי יצוצו גורמים נוספים שיציעו הצעות וינסו לקחת קרדיטים , אך אנחנו נמשיך באמונתנו כדי להחזיר את כבודם של מיליוני עובדים המבקשים להתפרנס בכבוד ולחיות בכבוד.

אני לא יכול להסתיר את מורת רוחי מחבריי לסיעת העבודה שבחרו  להצביע נגד החוק ובכך למחוק את סמליה וערכיה של תנועת העבודה .

לא בכל יום נופלת למפלגה הזדמנות לעשות צעד כה חשוב וערכי עבור האוכלוסיות שהיא מתיימרת לייצג אותם  ואף להחזיר את כבודה  ולחזור להיות מפלגה רלוונטית, אך לצערי הרב מפלגת העבודה לא עמדה במבחן זה.

כולנו ביחד,המחנה החברתי נמשיך לפעול ללא לאות למען העברת חוק זה ולמען העברת חוקים חברתיים נוספים.

בברכת שבת שלום

ח"כ  עמיר פרץ

לא ברור מתי תדון הממשלה בערר שהגיש שר האוצר על אישור תמיכתה בחוק להגדלת שכר המינימום. בכנסת מעריכים שנתניהו מעכב את הדיון בכוונה, מחשש שהכרעה תפגע באחד מהצדדים. עמיר פרץ מצידו, לא מתכוון לחכות ועשוי להעלות את הצעת החוק שלו לטרומית כבר בשבוע הבא

מאת: צבי לביא, ynet

לח"כ עמיר פרץ (עבודה) נמאס לחכות שהממשלה תחרוץ את גורל החוק שלו להגדלת שכר המינימום, ובכוונתו להעלות אותו לקריאה טרומית בשבוע הבא.

לפרץ אין מה להפסיד. ועדת השרים לחקיקה אמנם אישרה את תמיכת הממשלה בחוק לפני כחודש ימים, אבל שר האוצר יובל שטייניץ הגיש ערר על החלטתה למליאת הממשלה. הערר טרם נידון שם משום מה, ואין מועד ברור בו הוא יעלה על סדר יומה או יגיע לדיון.

ראש הממשלה נתניהו ונגיד בנק ישראל סטנלי פישר הביעו תמיכה גלויה בשטייניץ נגד החוק. עם זאת בפועל נראה, כי כל בעלי העניין בקבורת החוק, אינם משתדלים לבטל את התמיכה שניתנה לו בשם הממשלה בוועדת השרים לחקיקה.

מלשכת שר האוצר נמסר כי "הסמכות לקבוע את הנושא בסדר יומה של הממשלה נמצאת בידי מזכירות הממשלה", זאת, כאשר ידוע כי ראש הממשלה הוא המוסמך לקבוע את סדר העדיפות של דיוני מליאת הממשלה.

לפי הצעת החוק, שכר המינימום יעלה באופן מדורג מ-3,850 שקל כיום עד ל-4,600 שקל לחודש. שר התמ"ת בנימין בן אליעזר התערב היום בפרשה, בהמשך להבטחתו השבוע לסיעת העבודה, ופנה למזכיר הממשלה בדרישה לקדם בממשלה את הדיון בערר. בתגובה נמסר לו, כי הוא אינו בעל הבית על הערר ורק שר האוצר יכול לבקש זאת, כך שהחוק נקלע למבוי סתום.

שר האוצר לא מבין את דחיפות הנושא

מלשכת פרץ נמסר הערב, כי הוא הסכים להמתין לסיום הדיון בממשלה כדי לקדם את החוק בתיאום, "אך לצערנו, שר האוצר לא מבין את דחיפות הנושא ומשמעותו, אחרת היה הראשון לטפל בו ללא דיחוי. לא יתכן ששר ינצל הליך טכני כדי לעכב טיפול לטובת יותר ממיליון עובדים הנמצאים מתחת לקו העוני. פרץ לא יסכים שתרגילים טכניים ינציחו את המשך החלשתם של עובדים אלה".

בכנסת העריכו הערב כי בנסיבות שנוצרו, אם פרץ יעלה את החוק לקריאה טרומית ללא תמיכה מובטחת של הממשלה, סביר להניח שהקואליציה תנצל את הרוב שלה כדי להפיל אותו. במקרה כזה, פרץ לא יוכל לחזור להעלות את החוק לפני החורף הבא.

עם זאת, בסביבת פרץ טוענים שאם נגזר על החוק ליפול, מוטב לפחות להפיק מהתוצאה כמה נקודות לטובתו במחוז הבחירה שלו בעבודה, שיעזרו לו במרוץ שמתפתח על הנהגת המפלגה.

ההערכות בכנסת הן שנתניהו מתלבט לגבי הערר ומעכב את הדיון בממשלה בכוונה, מחשש שהכרעה לכאן או לכאן תפגע במישהו. מצד אחד, שר האוצר ייפגע אם החוק יקודם וההוצאה הכרוכה בהגדלת שכר המינימום תערער את מבנה התקציב הדו שנתי. מצד שני, אם החוק יופל בהחלטת הממשלה – התוצאה עלולה לערער את האיזון הקואליציוני העדין עם שותפי נתניהו מהעבודה.

לפי אותה הערכה, שרי העבודה עצמם נזהרים במהלכיהם מול פרץ ולכן מתלבטים באותה דילמה: לבל יפגעו בפרץ אם יתמכו בשר האוצר ולבל יפגעו בעצמם אם יתמכו בחוק של פרץ נגד שר האוצר, בשעה שהם זקוקים לחסדיו ערב דיוני התקציב הבא וחלוקת הכספים למשרדיהם.

בדיון שיזמו ח"כ פרץ, חיים אורון היום בוועדת כספים בנושא קריסת המועדוניות של משרד החינוך.

אמר ח"כ עמיר פרץ "כי התמונה הנחשפת לנגד עיננו הינה בגדר שערורייה המפקירה כמאה אלף ילדים ,בגיל הרגיש ביותר שאינם מקבלים את הזכות למועדונית היום שהן תחנת החירום האחרונה ,אשר יכולה להציל ילדים ממלתעותיו הטורפות של הרחוב .

על משרדי הרווחה והחינוך לבצע סלקציה בין ילדים שכולם עונים על הקריטריונים וזכאים לשהייה במעודוניות ולכן יש אפשרות להכניס לחוק במהלך דיוני התקציב קריטריונים שיחייבו למצוא מסגרת לכל ילד שעונה על הנתונים .

זעקת הילדים לא יכולה להשאר ללא מענה .

ל"כלכליסט" נודע כי ח"כ פרץ יעלה את הצעת החוק בשבוע הבא. משרד האוצר ובנק ישראל מתנגדים

תומר אביטל ומיקי פלד, כלכליסט

הצעת החוק להעלאה הדרגתית של שכר המינימום ל־4,600 שקל תידון בממשלה ובכנסת בשבוע הבא. יוזם החוק, ח"כ עמיר פרץ, מעלה את הצעת החוק לוועדת השרים לענייני חקיקה ביום ראשון הקרוב, ובהמשך השבוע לקריאה טרומית במליאה.

שכר המינימום בישראל מוגדר כיום כ־47.5% מהשכר הממוצע במשק, והוא עומד על 3,850 שקל לחודש. הצעת החוק קובעת העלאה מדורגת של שכר המינימום

בפריסה לשלושה שלבים לרמה של 4,600 שקל, באופן ששלושה חודשים מיום קביעת החוק יעלה הסכום ל־4,100 שקל, לאחר תשעה חודשים יעלה ל־4,350 שקל, ולאחר 15 חודשים יגיע ל־4,600 שקל. משרד האוצר מתנגד להצעה, והוא צפוי להציג במקומה את מודל מס הכנסה שלילי כאמצעי הראוי לתמיכה במועסקים בשכר נמוך. פרץ, לעומת זאת, מציג בפני השרים את דו"ח בנק ישראל שקבע כי במקביל להעלאת שכר המינימום ב־2007 התרחשה גם עלייה בתעסוקה.

לעומת זאת, נגיד הבנק, סטנלי פישר, טוען כי העלייה בתעסוקה התרחשה גם כתוצאה מהצמיחה המהירה, וכי הוא תומך במס הכנסה שלילי. אם ועדת השרים לא תיתן את תמיכתה, פרץ מתכוון להעלות את ההצעה לקריאה טרומית בכנסת ביום רביעי.

לדברי פרץ, "שאלת השכר היא השאלה הכלכלית־חברתית החשובה ביותר כיום. חלה ירידה משמעותית בשכר בשני העשורים האחרונים. בו בזמן, השכר בדרגות הגבוהות עלה באופן משמעותי ופערי השכר מרחיקים את הישראלים זה מזה".

חברות וחברים יקרים!!

בפתחו של ערב חג הפסח ,המציין פריחה , התחדשות ושגשוג, ברצוני לברך אתכם ואת בני משפחתכם בברכת חג פסח שמח.

זו הזדמנות עבורי לעדכן אתכם על פעילותי הפרלמנטארית בכנסת ה-18.

במסגרת פעילותי בכנסת אני חבר ב-3 וועדות:

וועדת חוץ וביטחון,הוועדה לקידום מעמד האשה וועדת הכלכלה.

את מירב הפעילות הפרלמנטארית שלי אני מקדיש לקידום נושאים חברתיים- כלכלים, כיוון שאני סבור כי חברה בריאה היא חברה שוויונית יותר וצודקת יותר וכי השילוב בין הדרך הסוציאל דמוקרטית ודרך השלום היא המפתח לשגשוגה של מדינת ישראל.

בכנסת הנוכחית אני מקדיש מאמץ רב לקידום הצעות חוק חברתיות שרק את חלקם אמנה לפניכם ואשר מטרתם להשלים את המלאכה אותה התחלנו בשנים קודמות.

הדוגמא הבולטת הינה חוק הפעימות החברתיות שמטרתו להביא את שכר המינימום לסכום של 4600 ₪ ,לצערי, עם עזיבתי את הממשלה ב-2007 הופסקה העלאת שכר המינימום והוא לא הועלה ולו בשקל אחד.

כאשר בין השנים 2006-2007 הצלחנו להעלותו ב-500 שקלים.

אני רואה בהעלאת שכר המינימום את הכלי המרכזי לצמצום פערים בצורה אמיתית, כי זו הדרך היחידה לשפר את מצבם של למעלה ממיליון איש המשתכרים בשכר מינימום, חלקם הגדול מצטרף לקבוצה של אנשים עובדים הנמצאים מתחת לקו העוני.בנוסף לכך אני מרכז מאמץ לקדם את חוק שכר המינימום לחיילים בשירות סדיר אליו הצטרפו למעלה מ-50 ח"כ מכל המפלגות.

חוקים נוספים בתחומים רבים מטופלים על ידי ,אך אמנה חלק מהם: * חוק פיקוח על שוק ההון,* חוק ה"קלגשית",* חוק הבטחת הכנסה * חוק בנק מח העצם.

במסגרת פעילותי בוועדת חוץ וביטחון ובוועדות המשנה אני מעורב בטיפול בנושאים הרגישים ביותר וכמובן מנהל מעקב צמוד אחר המשך פיתוחה ופריסתה של מערכת "כיפת ברזל".

לשמחתי, הדגל החברתי אותו הנפנו במשך שנים רבות הפך לנושא מרכזי ששום גורם ציבורי ושום מפלגה לא יכולים להתעלם ממנו ובכך תרומתנו המשמעותית.

אנו שמחים על כך כי חברים רבים מגלים עניין רב ומעורבות, הדבר בא לידי ביטוי ביצירת קשר ובהגשת הצעות שלא אחת הופכות ליוזמות חקיקה.

אני פונה לכולכם להמשיך ולחזק את הקשר ולראות במחנה החברתי כביתכם הציבורי והפוליטי.

בברכת חג שמח

עמיר פרץ

ברכה לפסח

חברות וחברים יקרים.

האביב בפתח וריחה הנעים של הפריחה ממלא את ליבנו בתקוות חדשות ובתחושות שהכל אפשרי.

אביב ראשון,בעשור חדש ,זהו ציון דרך עבור כולנו ,זהו הרגע לבחון את העבר ולהביט אל העתיד.

העשור שחלף היה סוער ורב תהפוכות ,היו בו ימים של קשיים ואכזבות ,אך הוא היה עמוס בעיקר בימים של הישגים והצלחות ,אכן, המחנה החברתי השיג הישגים ,אך טעם ההחמצה של המהפכה שלא הושלמה אינו מרפה מאיתנו.

אני רוצה שכולנו נדע ,אין לי כל כוונה להתרפק על העבר או להסתפק בניתוחים,בדיוק להיפך, בכוונתי לאזור את כל האנרגיות הנדרשות ויחד אתכם להפוך את ההחמצה לתוכנית עבודה חדשה, למימוש חלומותינו למען מדינה טובה יותר לכולנו עם צדק חברתי ושלום.

חג פסח שמח לך ולבני משפחתך.

ח"כ עמיר פרץ

בעת הדיון על תקציב דו-שנתי, אמר חבר הכנסת עמיר פרץ כי התקציב הדו-שנתי הוא אנטי-חברתי ואנטי דמוקרטי, שכן הוא מחזק את הטכנוקרטים על חשבון נבחרי הציבור. ומה חופש ההצבעה אומר על מפלגת העבודה?

אדוני היושב ראש, חברי הכנסת, כבוד שר האוצר, אין ספק שלממשלה, לכל ממשלה, לשלטון, לכל שלטון, דמוקרטיה זה דבר מעיק. בכלל, דמוקרטיה, יום אחרי שמשתמשים בה, יום שאחרי שבשמה באים ונבחרים, בשמה מקימים ממשלה, היא הופכת לדבר שאם אפשר לייתר אותה הרי כל ממשלה היתה עושה זאת בשמחה. כנסת היא נטל. היא נטל על הממשלה. כנסת היא גוף שאם הממשלה היתה יכולה להוציא פרק שלם של צווים ולהתעלם מהעובדה שבעצם הכנסת היא הריבון, היא היתה עושה זאת בשמחה.

אני חושב שהדבר התמוה ביותר, שהדבר מתרחש דווקא תחת שרביטו של שר האוצר יובל שטייניץ. בכל זאת, איש שמגיע ממחוזות אקדמיים, יודע מה האיזונים הנדרשים בכל מדינה ומדינה. אז, אני הייתי יכול להבין שאם העניין היה מגיע רק בשמו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ניחא, כבר ראינו דברים שנעשו על-ידי ראש הממשלה שהחליט בעצם לעקוף, להתעלם, להשתמש- – -

היום, לצערי הרב, אנחנו באים ומוצאים את עצמנו במצב בלתי הגיוני לחלוטין. צדק קודמי, חבר הכנסת איתן כבל, שהיום הכנסת פשוט עומדת בפני עם ישראל ומודה שכנסת זה גוף שיכול רק להזיק למדינה. מה, אנחנו השתגענו? העם הרי מביט בנו ורוצה להיות בטוח שאנחנו אלה שמגנים עליו, שאנחנו אלה שפועלים למענו. היום, בעצם העובדה, בלי שום קשר לויכוח הכלכלי שטמון בעניין, שהכנסת אומרת שאם בשנתיים הקרובות היא לא תהיה חלק מההתנהלות התקציבית הממשלה תוכל לפעול בצורה יותר טובה, שר האוצר יוכל לפעול בצורה יותר טובה – היא פשוט החלטה שגורמת נזק בלתי הפיך למוסד הזה.

אני רוצה גם להדגיש: ברור לחלוטין שההחלה היום היא אנטי-דמוקרטית ממדרגה ראשונה, אבל היא גם אנטי-חברתית. שיידעו כל אזרחי ישראל: מהיום אנחנו נהפוך לכלי בידי הטכנוקרטים. מי שהיו לו טענות קודם על שלטון הפקידים, כל אלה שטענו בקול רם, כולל השר יובל שטייניץ כשהיה חבר כנסת, הרי כל הזמן טענו נגד שלטון הפקידים – ועכשיו באים ומפקידים בידי הפקידים לשנתיים שלמות ומייתרים את הכנסת? לא יתכן בכלל.

אני אומר באופן מפורש: אדוני שר האוצר, יכול להיות שהמהלך הזה משרת איזה שהם כלים כלכליים נוחים. אבל, הוא מהלך אנטי-חברתי ממדרגה ראשונה, ואין ספק בכך. גם אתה תודה בכך.

לכן, אני, בהחלט, פונה לחבריי במפלגת העבודה: מפלגת העבודה החליטה לתת חופש הצבעה. אפשר ללכת הביתה. בשביל מה אנחנו כאן? מפלגה שמחליטה על חופש הצבעה זו מפלגה שבעצם מי צריך אותה? לְמה צריכים אותה בכלל? מה זה נקרא חופש הצבעה? מה זה פה? באנו לכנסת כדי לחפש איזה דקות מנוחה? מה זה הדבר המדהים הזה? חבר כנסת נטול עמדה – מי צריך אותו?

חופש הצבעה על סעיף שמפיל ממשלה. אני חבר הכנסת ותיק, ויש פה חברים ותיקים, והרבה מאד נושאים היו נושאים שהם: נושאים אוקיי, בסדר, אומרים "כל אחד לפי מצפונו".

פה זה לא עניין מצפוני. פה זה עניין אחר לגמרי. לא מפחד המצפון מדברים כאן, אלא מפחד ההשתחררות מהקואליציה, כי בעצם מפלגת העבודה אומרת שהחוק הזה הוא חוק לא טוב. אחרת, היא היתה כופה את ההחלטה על חבריה.

אני פונה לחבריי במפלגת העבודה: עדיף לא להיות כאן בכלל, כי אם החוק יעבור – אז מי שהעביר אותו צודק, ואם החוק לא יעבור – אז ייהנו אנשי האופוזיציה. ומה אנחנו? מפלגת העבודה עלתה מדרגה? מגדירה את עצמה כעב"ם?

מה זה? אנחנו עצם בלתי מזוהה? מפלגה שאין לה עמדה?

אדוני היושב ראש, אני מודה לך. אני יודע שעמדתך היא עמדה אישית באשר לנושא עצמו, אבל אני עומד כאן מול הציבור הישראלי ובעצם חלק מההחלטה היום היא הודאה בכך שמה שאומר שר האוצר, שהכנסת בנוכחותה מפריעה לממשלה למשול, היא הודאה קשה מאד מבחינת מעמדה של הכנסת. אני מקווה שנצליח לשנות זאת. תודה.

מרב מיכאלי, הארץ
נשיא ברזיל, שביקר בישראל השבוע, מגדיר את עצמו כנושא ונותן ולא כאידיאולוג. "אני אדם שנולד בפוליטיקה של דיאלוג. הפכתי לנשיא באמצעות דיאלוג, ואת כל תקופת נשיאותי ניהלתי על ידי דיאלוג", אמר ל"הארץ". בהתייחסו לשיחות הקרבה, שחשבנו שיתחילו, ציין: "חשיבותן של שיחות בין פקידים בדרג שלישי ורביעי אינה מגיעה ל-1% מחשיבותן של שיחות שמתנהלות בין מנהיגים בארבע עיניים. הפוליטיקה היא בעיקרה מגע. על מנהיג להתבונן בעיני שותפו לשיחות".

לואיז אינאסיו לולה דה סילבה זוכה ל-80% תמיכה במדינתו, שאותה שיקם ושיפר פלאים אחרי שבע שנות שלטון בשתי קדנציות; הוא כנראה יודע משהו על מנהיגות.

דיאלוג ומשא ומתן הם ההיפך ממלחמה, ניצחון וכיבוש, והתבוננות בעיני השותף משמעה פתיחות, נכונות ואמון בסיסי. למרבה הצער, אלה דברים שאינם בנמצא אצל אף אחד מהמנהיגים בישראל היום. אין לנו היום אף מנהיג שיתבונן בעיניו של אבו מאזן ויראה שם שותף שווה ערך, רצון לשלום, כנות או יושר.

הסיבה היא פסיכולוגיה בסיסית שנקראת "מציאות פנימית". כל מי שהיה בטיפול יודע איך זה עובד: במוגבלותנו האנושית יש לנו תמונת עולם פנימית שעקרונותיה נקבעים בגיל צעיר מאוד, בעיקר לפי התנאים וההורים שגידלו אותנו. לתוך התבנית הזאת שמוטבעת בנו נוצקים מרכיבי המציאות. הפרופ' דן אריאלי, מחבר הספר "לא רציונלי ולא במקרה", מסביר איך המוח בונה ציפייה, ואז הציפייה מגשימה את עצמה על ידי המציאות, לא משנה מה המציאות באמת. כלומר, זה לא שאנחנו מאמינים במה שאנחנו רואים, אלא פשוט רואים תמיד את מה שהאמנו בו מלכתחילה.

לקבוצת המנהיגים הזאת, ש"עושים ביניהם תורות" כבר 15 שנה ויותר, יש תמונת עולם שבה הערבים נחותים במהותם, רוצים לזרוק אותנו לים, ושבכל מקרה אנחנו בסכנה קיומית וכל העולם נגדנו. כל אחד מסיבותיו: שניים חיו את רוב חייהם הבוגרים על חרבם, אחד היה ציוני-מפא"יניק-ביטחוניסט, שניים בנים למשפחות ימניות מאוד, אחד גם לאבא שסבור שהשואה לא הסתיימה.

וכך, לא משנה כמה עמוק יסתכלו ביבי, ברק, אולמרט, פרס או שרון בשעתו לתוך עיניו של מנהיג פלסטיני, כל שיראו שם הוא איום ביטחוני, סכנה קיומית ולוזריות.

לא בכדי הם עושים ביניהם תורות. הם שייכים לאותו מועדון מצומצם: גברים לבנים משופעי פריווילגיות ממשפחות מיוחסות. ההבדלים האידיאולוגיים ביניהם הם ברמה של ניואנסים. רק שניים היו שונים: ציפי לבני, שאמנם באה מאותו הרקע, אבל בהיותה אשה היא כבר נמצאת בעמדה קצת שונה, ועמיר פרץ. עמיר פרץ הוא ההיפך המוחלט מהם: מזרחי, שגדל במעברה, מנהיג פועלים וחי בפריפריה. כשהתמנה לשר ביטחון, בחרו שלא לזכור שנפצע קשה כסרן חימוש בצנחנים; במקום זאת העדיפו לחזור וללעוג לו שהחזיק את המשקפת מכוסה.

אבל למעשה, דווקא התמונה הזאת, של אדם שלגמרי לא מובן מאליו בעבורו להסתכל במשקפת צבאית, מגלמת בתוכה אופציה אחרת: אדם שלא בילה את חייו בהסתכלות דרך כוונות, שגדל בין ערבים במרוקו ואינו מתנשא עליהם, שמכיר מקרוב את עמדת הנחיתות קשת היום. דווקא אדם כזה, כשיסתכל בעיני מנהיג פלסטיני, יוכל למצוא שם שפה משותפת אמיתית.

אבל הרקע שפרץ בא ממנו גם מייצר בתמונת המציאות הפנימית תקרת זכוכית שקשה מאוד לנפץ מבפנים, ואלוהים עדנו שאיש לא שמח לנפץ מבחוץ: אתמול היו בכל העיתונים תמונות של אולמרט ודן חלוץ מתחבקים ומחמיאים זה לזה בעת השקת הספר החדש של חלוץ. בתמונת השניים האלה (ודאי בהתחשב בתוכן הספר), עמיר פרץ בלט בהעדרו. בתמונת המציאות הפנימית של מועדון הבנים הלבנים ברור לכל אחד מהם שהוא עוד יחזור, הם לא הולכים לשום מקום. ואנחנו נשארות עם המציאות האמיתית שהם מייצרים לנו.

לפי הצעת החוק שיזם ח"כ עמיר פרץ, חיילות ישתכרו סכום זהה בחצי השנה האחרונה לשירותן ■ מטרת החוק: למנוע נשירת חיילים משירות סדיר ולשפר את מעמד המשרתים בצה"ל מול חבריהם שהשתמטו והחלו כבר בגיל 18 במירוץ לתואר-דירה-משרה

מאת רן רימון, גלובס

ב-12 החודשים האחרונים לשירותם הסדיר יקבלו חיילים שכר חודשי של 2,500 שקל לחודש. כך עולה מהצעת חוק שהונחה אתמול על שולחן הכנסת. חיילות ישתכרו סכום זהה בחצי השנה האחרונה לשירותן. בנוסף, כך עולה מההצעה, לחייל המשרת כתומך לחימה, על פי ההצעה תשולם תוספת בסך 500 שקל לחודש, ולגבי חייל המשרת כלוחם – 1,000 שקל בחודש.

ההצעה, שיזם ח"כ עמיר פרץ ועליה חתומים עוד 51 חברי כנסת מכל סיעות הבית, תחול על משרתי צה"ל, משטרה, שירות בתי הסוהר ומשמר הגבול. הנימוק להצעה, כפי שנכתב בדברי ההסבר: שיפור מצבם הכלכלי של חיילים בשירות סדיר. הצעת חוק זו נולדה על רקע האחוז הגבוה של צעירים שאינם מתגייסים לצבא ונועדה "ליצור מוטיבציה אצל חיילים להתגייס לצבא, לסיים את שירותם ולמנוע את תופעת נשירת החיילים במהלך שירותם הסדיר", על פי דברי ההסבר להצעה.

"חייל בשירות סדיר אשר נמצא בשירות שלוש שנים מחייו, ראוי שיפוצה על ידי המדינה על זמן יקר זה, שכן המדובר בשנים שבהן לאזרח אשר לא התגייס לצה"ל יש את כל ההזדמנויות לבסס את עצמו. כך, למשל, אזרח שלא התגייס לצה"ל והלך ללמוד באוניברסיטה, יפגוש את חברו שרק השתחרר מהצבא כשהוא כבר בעל תואר ראשון", נכתב בדברי ההסבר, "בדומה, אזרח שלא התגייס לצה"ל והחליט לצאת לעבוד יפגוש את חברו ששירת בצה"ל כשהוא כבר מבוסס כלכלית וצבר יתרון גדול לעומתו ולעומת מי ששירת את מדינת ישראל ונתן את תרומתו".

בכנסת ה-17 הגיש פרץ הצעה דומה והיא אושרה בוועדת העבודה לקריאה ראשונה. בכנסת הנוכחית, שיוצאת מחר לפגרת הפסח, צפוי להתעכב קידומה של ההצעה לפחות עד לאחר הפגרה.

אמנם מגיש הצעת החוק הוא חבר הכנסת פרץ, הידוע כאחד המורדים בעבודה, אך בין החותמים ניתן למצוא גם חברים בקואליציה, ובהם יו"ר ועדת הכספים, משה גפני (יהדות התורה), וכן יו"ר ועדת הכלכלה, אופיר אקוניס, וחברי הכנסת כרמל שאמה, ציפי חוטובלי, מירי רגב, דני דנון ויריב לוין מהליכוד, יו"ר ועדת חוקה, דוד רותם, אנסטסיה מיכאלי ואלכס מילר מישראל ביתנו. את ש"ס מייצגים חברי הכנסת אמנון כהן, חיים אמסלם, אברהם מיכאלי, ניסים זאב, יצחק וקנין, דוד אזולאי, אורלי לוי אבוקסיס, ונציגי העבודה החתומים על ההצעה הם איתן כבל, דניאל בן סימון ויולי תמיר. במרצ הצטרפו שלושת חברי הסיעה: יו"ר המפלגה, חיים אורון, אילן גילאון וניצן הורביץ. על חברי קדימה נמנים גדעון עזרא, שאול מופז, צחי הנגבי, מגלי והבה, רוחמה אברהם-בלילא, יו"ר הוועדה לביקורת המדינה, יואל חסון, יעקב אדרי, ישראל חסון, שי חרמש, רוברט טיבייב, דליה איציק, שלמה מולה, אלי אפללו, אריה ביבי, מרינה סולודקין, זאב בילסקי, נחמן שי, אברהם דיכטר, עתניאל שנלר, רונית תירוש ומאיר שטרית. עוד חתומים חברי הכנסת יעקב כץ, אורי אורבך, זבולון אורלב, אריה אלדד, אורי אריאל, , אורי מקלב ומיכאל בן-ארי.